"אגו מתבונן" הוא מונח המשמש בפסיכולוגיה (אשר נלקח מהתיאוריה הפסיכואנליטית) כדי להתייחס לחלק בתודעתו של האדם שאחראי להתבוננות עצמית נפשית. לפעמים חלק זה מכונה "העד" או "הצופה" והוא נחשב להיבט חשוב של מודעות עצמית ותשומת לב נפשית פנימית.
האגו המתבונן מאפשר לנו לקחת צעד אחורה ולהתבונן במחשבותינו, רגשותינו והתנהגויותינו באופן לא שיפוטי או ביקורתי (אלא רק מתבונן). הפחתת השיפוטיות והביקורתיות יכולה להועיל בניהול וויסות רגשות, בקבלת החלטות, באפשרות למשחק ובשיפור המודעות העצמית.
אגו מתבונן שונה מחלק אחר בתודעתו הנפשית של האדם אשר נקרא "האגו הנחווה". חלק זה אחראי לחוויה המיידית של רגשות ותחושות שהאדם מרגיש ומזדהה עימם. פיתוח היכולת לשימוש באגו מתבונן יכולה להועיל מאוד לבריאות הנפשית ולרווחה הנפשית שלנו, בעיקר בכל הנוגע לוויסות רגשות, ליכולת משחק ופיתוח מרחב נפשי.
דוגמאות לשימוש בשני סוגי המונחים:
אדם נוסע במכונית בכביש מהיר ומכונית אחרת "חותכת" אותו במהירות. ה"אגו הנחווה" יגיב מיידית ועלול לכעוס ולקלל את הנהג השני. יחד עם זאת, ה"אגו המתבונן" יכול להיות מסוגל להתבונן בתגובות של האדם עצמו, להבין שהוא נבהל (ולכן כעס וקילל) ולהרגיע בכך שכרגע הכול בסדר, הרגע המבהיל חלף וניתן להמשיך לנסוע בבטחה.
אדם מבלה במסיבה ומישהו מגיע ואומר דבר מה מעליב שפוגע בו. בתרחיש זה, האגו הנחווה שלו עשוי להיות אחראי לתגובה הרגשית המיידית של תחושת פגיעה או עלבון. האגו המתבונן שלו, לעומת זאת, עשוי להיות אחראי להבחין בתגובה הרגשית הזו ולהיות מסוגל לקחת צעד אחורה ולהרהר בה. בעקבות כך, האדם עשוי לחשוב "אני מרגיש ממש פגוע ממה שהוא אמר, אבל אולי אני מגיב יתר על המידה. אני תוהה למה אני כל כך רגיש לגבי זה?" (אמירה זו של האדם היא דוגמא טובה לאגו מתבונן ביחד עם לקיחת אחריות אשר מקדמת את האדם עוד יותר לקראת הבנה של הקונפליקט בו הוא נמצא)
אדם נמצא בוויכוח סוער עם אדם אהוב. האגו הנחווה שלו עשוי להרגיש את העוצמה הרגשית של הוויכוח ולהזדהות עימה, בעוד שהאגו המתבונן עשוי להיות אחראי להתבוננות בעוצמה זו ולבחור לקחת צעד אחורה ולנסות לווסת את הרגשות. בעקבות כך האדם עשוי לחשוב לעצמו: "אני ממש כועס ונסער כרגע, אבל אני לא רוצה להגיד משהו שאני עשוי להתחרט עליו. אני אקח כמה נשימות עמוקות ואנסה להירגע".