בתיאוריה הפסיכואנליטית, אשר עליה לרוב נשענת הפסיכולוגיה המודרנית, הלא מודע הוא החלק בנפש אשר מכיל את המחשבות, הזיכרונות והדחפים שאינם נגישים למודעותו של האדם (כלומר לחומרים הנפשיים אשר האדם יכול לחשוב, להרגיש ולשייך אותם לעצמו). לפי התיאוריה, מחשבות, זיכרונות ודחפים לא מודעים אלו משפיעים באופן מכריע על דפוסי התנהגותו של האדם, למרות שהם אינם ידועים או נגישים להכרתו המודעת.
בהתייחס לכך, נדבר על אחת מן התופעות הפסיכולוגיות/פסיכואנליטיות הרווחות ביותר-ההשלכה. השלכה פסיכואנליטית היא מנגנון הגנה (על מנגנוני ההגנה של הנפש ושימושם יורחב במאמר נפרד) שבו אדם מייחס למישהו אחר את מחשבותיו, רגשותיו או דחפיו שלו מבלי להיות מודע לכך. הייחוס לאחר נעשה על מנת להימנע מהתמודדות בלתי נעימה עם חומרים נפשיים לא מודעים אלו.
השלכה היא תופעה שכיחה יחסית בחיי היומיום ויכולה להיות בעלת השפעה משמעותית על מערכות היחסים והאינטראקציות שלנו עם אחרים. דוגמאות נפוצות להשלכה הינן:
תלמיד שמתקשה לשים לב בכיתה עלול להאשים את המורה בכך שהוא משעמם, במקום להכיר בקושי שלו בריכוז או במסוגלות שלו להתמודד עם החומר הלימודי.
אדם שמרגיש קנאה בהצלחתו של חבר עלול להאשים את החבר בהיותו יהיר או ראוותני, במקום להכיר ברגשות הקנאה שלו ולהתמודד עימם.
בן זוג שמרגיש משיכה למישהו אחר עלול להאשים את בן/בת הזוג שלו בבגידה או בהתנהגות פלרטטנית , במקום להכיר בפיתוי שלו עצמו.
עובד שמרגיש מוצף ולחוץ במקום העבודה עלול להאשים את המנהל שלו בחוסר הגיון או בתובענות יתרה, במקום להכיר בקושי שלו להתמודד עם עומס העבודה, חוסר ההתאמה שלו לעבודה או פחד מכישלון.
בטיפול, השלכה נחקרת לרוב בהקשר של מערכות היחסים והאינטראקציות של המטופל עם אנשים אחרים. היא נתפסת כמנגנון הגנה חשוב מאוד אשר לעתים קרובות נחקר בטיפול על מנת לעזור למטופל להבין ולהתמודד טוב יותר עם חומריו הנפשיים. דוגמא לבדיקת השלכה בטיפול:
מטופל יכול לבטא תחושות של כעס כלפי בן/בת זוגו ולהאשים אותם בבגידה או בהתנהגות פלרטטנית, בתגובה לכך המטפל יכול להציע למטופל לבחון את האפשרות שתחושות הכעס הללו עשויות להיות למעשה השלכה של פחד מנטישת בן הזוג או רצון לא מודע של המטופל עצמו לבגוד או לפתוח את מערכת היחסים. על ידי הכרה והתייחסות להשלכה, המטופל יכול לפעול לשיפור מערכת היחסים שלו עם בן/בת הזוג ועם עצמו.
דוגמא נוספת:
מטופל מאשים באופן עקבי את חבריו ומשפחתו באנוכיות ובחוסר תמיכה בו ובפעולותיו. המטפל מציע למטופל לבחון את האפשרות שחלק מן ההאשמות הללו עשויות להיות השלכה של תחושות חוסר ביטחון ושל חוסר ערך עצמי שלו עצמו. מתוך כך, המטפל יכול לסייע למטופל להתבונן ולחקור את הקשיים הבסיסיים הללו ולעבוד על לקיחת אחריות ובניית ההערכה העצמית שלו.
על ידי התבוננות פנימית עצמית והפיכתנו למודעים יותר לעצמנו, נוכל לנסות לזהות מתי אנו משליכים את החומרים הנפשיים שלנו על אחרים, לקחת אחריות, לבצע אינטגרציה (הבאה לידי שלמות, האחדה) עם חלקי נפש שונים ולשפר את מערכות היחסים שלנו עם אחרים ועם עצמנו.